בלוג: חיה ותן לחיות

• חיה ותן לחיות: האמנם? •

הסיפור מתחיל בעולם פראי במיוחד.
התקופה שבה בני האדם בדיוק למדו לתקשר אחד עם השני בצורה מתוחכמת יותר. השפה הפכה דבר מובנה ורחב המאפשר העברת רעיונות מופשטים במיוחד ואף דימיוניים.
לפתע מה שהיה כלוא במוח של הפרט, יכול היה, ואף הפך להיות, מלל מוסכם המעביר את הרעיונות הלאה לאנשים אחרים וכך החלה התפתחות מדהימה שהביאה בסופו של יום את האדם להבנות מרחיקות לכת.
כמו כל יצור פרימיטיבי שמקבל פתאום קפיצה משמעותית של יכולות, בלי להבין את המשמעויות של יכולות אלו, גם האדם החדש שזה עתה השלים שלב בהתפתחותו האבולוציונית, החל להיות אגרסיבי ביותר לסביבתו.
החלק הזה של הסיפור מוכר למרבית האנשים. מלחמות, מדע מפוברק, רוחניות וחוזר חלילה.
לאט לאט ההתפתחות הזו צמחה ואיתה עוד ועוד תובנות נערמו להן.
היכולות האנושיות כבר היו ברמה אחרת ואיתן התפתחה היכולת להבין את האחריות.
המדע הפך מעט פחות מפוברק.
רוחניות נשארה רוחניות. אם כי לא פעם הפכה להיות קצת רוחניות בריח רע.

ובתוך הבליל הזה של האנושות שכל הזמן מתחדשת, נוצר המשפט ששואף להיות משפט חוכמה המהדהד כבוד עצמי וכבוד כלפי הזולת ומהווה פילוסופיה מושלמת ממש:
"חיה ותן לחיות".

נשמע כל כך פשוט.
מרגיש כל כך נכון.
כמעט גאוני, הלוא ברור שזו הדרך המושלמת.

האמנם?

אחת השאלות שעולות, אם בוחנים זאת בפועל היא, כיצד ניתן לחיות ולתת לחיות?
הלוא תהא הפילוסופיה, הדת, תפיסת העולם, או כל דבר דומה שהוא אשר תהיה לאדם מסויים, לבטח יש עוד לפחות חמש כאלו הסותרות במעט או לחלוטין את דרכו.
הלוא כמעט ואין בנמצא בעולם יותר ממדינה אחת, או עיר אחת, או קהילה אחת (אולי שתיים) שבה כל הנוכחים, המסוגלים והחוקיים כולם בחרו פה אחד במדיניות אחת.
ובכל דרך חיים שהיא, ישנם המנהגים, התפיסות והרצונות השונים והמגוונים.
ובתוך אלו, יש את האנשים הפרטיים שאף הם קצת חורגים, לפה ולשם, מהתפיסה הכללית של דרך החיים המסויימת שבגדול הם חיים בה.
לכל אדם יש את הדברים שהוא רוצה ואת הדברים שהוא "סופג" על מנת לכבד את הזולת.
ופה בעצם טמון העניין שמשבש את הקיום המציאותי של המשפט הזה והדרך המושלמת כביכול הזו…
אדם לא באמת חי ונותן לחיות, אלא מחליט על מה לוותר בחלק של "חיה" על מנת "לתת לחיות" ובאותה המידה מחליט ממה להתעלם בחלק של "לתת לחיות" על מנת לשמר את מה שהוא מכנה "חיה".
כמובן, יש אנשים שיקראו לזה לחיות ולתת לחיות, אך אני קורא לתופעה הזו כאן בשמה – ויתור והתעלמות מחושבים.

החל מעישון במרחב ציבורי, דרך צריכה של מוצרים מן הצומח בלבד ועד פלפולי דת, מדע ופלסבו – לכל אדם, לכל קבוצה ולכל חברה יש קשת רחבה ביותר של דעות ואמונות המתנגשות זו בזו ואינן באמת מאפשרות את קיום הפילוסופיה חיה ותן לחיות.

במרחב הפרטי – בטח, באופן כללי וברוב המקרים, פשוט יחסית להסכים, לקבל וליישם את העובדה שכל אדם יעשה כראות עיניו בביתו ומעונו.
לא חסרות גם דוגמאות לבתים ואף קהילות שבנויות על גיוון יחסי בין האנשים השונים. אך כאמור, החיבור מגיע מתוך ויתור מסוים והתעלמות מסוימת, מחושבים ואגוצנטריים ומבורכים ככל שיהיו.
אך מהו ה"חיה" ומהו ה"תן לחיות" כשמדובר במרחב הציבורי? ומי קובע? ואלו שלא קובעים ולא מסכימים עם הקביעה – האם גם האם אמורים לחיות ולתת לחיות?

הרעיון נשאר ממש מושך, אך שלב מאוד חשוב בהפיכת החלום הזה למציאות, אם בכלל נטען שאפשר לבצע זאת, לתפיסתי, הוא יצירת בסיס ראשוני איתן אשר יהיה מוסכם על 100% מאותם בני האדם אשר רוצים לחיות ולתת לחיות. לכן, קיומו הלכה למעשה, דורש מקבוצה שכזו של אנשים לעשות עוד לפחות קפיצת מדרגה תודעתית-תפיסתית אחת, אם לא כמה כאלו.
כמובן, אחרי שזה יקרה, לומר "חיה ותן לחיות" יהיה קצת פחות רלוונטי, שכן ה"חיה" הבסיסי מלכתחילה יהיה משותף ולכן יהיה הרבה יותר פשוט "לתת לחיות" במרחב הלא משותף שנוצר.

בנימה אופטימית זו, הדיגידיזם שואפת לייצר בסיס שכזה.
בינתיים, אפשר לשאוף לחיות בשלום מתקבל על הדעת עם הסובבים אותנו.

אשאיר אתכם עם זה בכאן… ובעכשיו…

ומי שבכל זאת רוצה, מוזמן ליצור איתי קשר ולהצטרף לצוות שאני בונה בימים אלו שמטרתו להוביל את הקפיצה הבאה ולייצר את הבסיס הזה.